דוגמה מתוך התקליטור "האנציקלופדיה לבעלי חיים - העופות בישראל"
שימו לב: לצפייה דרושה תכנת אינטרנט אקסלפורר 5. רוב הקישורים הוסרו מהדוגמה.מבוא
העופות משכו את תשומת לבו של האדם ועוררו את סקרנותו מאז ומתמיד - בתנועתם החופשית, בהוד דאייתם, בקולותיהם ובצבעיהם; הם היוו לו מקור השראה באמונה, בציור ואף באגדה. משאלתם של רבים היא להיות חופשים כציפור, ולא בכדי הציפור הנפוצה ביותר נקראת דרור.
יונה עם עלה של זית מסמלת את השלום, ואילו העיט היה לסמלם של צבאות רבים מאז אלכסנדר מוקדון, דרך הלגיונות הרומיים ("הנשר הרומי") ועד לסמליהן של ארצות הברית, גרמניה ופולין. תקליטור זה מוקדש לעופות.
סימני מחלקת העופות:
העופות הם חולייתנים, מעופפים ברובם, המהווים מחלקה מגובשת ומוגדרת היטב. בשעה שהזוחלים או היונקים מציגים מגוון עשיר של צורות וגדלים, לעופות מבנה גוף אחיד. גם טווחי הגודל של העופות מוגבלים למדיי בהשוואה ליונקים, זוחלים ואפילו לדגים: העוף הגדול ביותר החי כיום הוא היען (בתמונה) ומשקלו עד כ- 160 ק"ג, העוף בעל מוטת הכנפיים הגדולה ביותר הוא המרבו (3.7 מ') ואילו העוף הקטן ביותר הוא הקוליברי הזעיר - אורך גופו 57 מ"מ ומשקלו 2 ג' בלבד.
העופות, פרט לחריגים מעטים, כשמם כן הם - "מכונות מעוף" משוכללות ביותר. הליכה, ריצה ולעתים אף שחייה הן דרכי תנועה משלימות בלבד. המעוף היא דרך תנועה המחייבת השקעת אנרגיה רבה. תנועה זו מחייבת התאמות שונות - אנטומיות, מורפולוגיות ופיזיולוגיות. ואמנם מתאר גופם של העופות, כמו גם אבריהם הפנימיים, מותאמים להפליא לדרישות אותם כופה המעוף ולצורך להתגבר על כח הכובד. וכך - יהיה גודל גופם כאשר יהיה - המבנה הבסיסי שלהם דומה. השוני בין העופות השונים, הנגרם בשל התאמותיהם למקומות מחיה שונים, בא לידי ביטוי, מעבר לשוני בגודלם, בעיקר בצורת המקור ובאורך הרגליים.
שורה ארוכה של סימנים מאפיינת את העופות.
מיון העופות (סיסטמטיקה):
עוף נקרא ביוונית ornis; מכאן מקור השם אורניתולוגיה למדע העוסק בעופות.
פרט לדגים המונים כ- 20,000 מינים, העופות מהווים את המחלקה הגדולה ביותר בין החולייתנים; מספר מיניה כ- 9,000. להשוואה - מספר מיני הדוחיים הוא 3,000, הזוחלים 6,000 והיונקים 4,100.
את כלל בעלי החיים, כמו גם את הצמחים, נוהגים למיין לקבוצות מדרגיות (הייררכיות). תורת המיון - taxonomy, שראשיתה בספרו של קרל פון לינה משנת 1758, כוללת 8 דרגות. הקבוצה השימושית הבסיסית והחשובה ביותר היא המין - species. המין מוגדר כאוכלוסייה של אורגניזמים שיש להם קווי אפיון מובהקים והם מתרבים בינם לבין עצמם; צאצאיהם פוריים. אורגניזמים אלה מבודדים מאוכלוסיות אחרות, במנגנוני בידוד שונים; אם מתרחשת הכלאה בין נציגים של האוכלוסיות המבודדות האלה - צאצאיהם אינם פוריים.
בכל מין ומין של עוף יש שוני בין הפרטים השונים. השוני עשוי להיות בגודל, בצבע, באורך המקור, באורך פיסת הרגל או הכנף. אם תפוצת המין משתרעת על פני מרחב גדול, השינויים הללו אינם מפוזרים באקראי על פני כל תחום התפוצה אלא מופיעים לרוב במקבצים באוכלוסיות מקומיות שונות. שינויים אלה הם פועל יוצא של התאמה לתנאים הסביבתיים; לעתים הם עשויים להתחולל במהירות רבה.
אוכלוסיות אלה, השונות זו מזו בהיבטים מורפולוגיים שונים, מהוות תת-מינים של המין הנדון (לעתים משמש המושג זַן לאותה מהות). פרטים בני תת מינים שונים מסוגלים להעמיד צאצאים פוריים.
מין שיש בו תת מין אחד בלבד נקרא "מונוטיפי" (monotypic). מין שיש בו שני תת מינים או יותר נקרא פוליטיפי polytypic. מספרם של תת המינים עשוי להגיע אף לעשרות; לתנשמת לדוגמה יש כ- 35 תת מינים.
מעמדם של תת המינים שנוי במחלוקת בין החוקרים; יש הנוטים להרבות בהם ויש הנוטים לצמצם את מספרם במידת האפשר.
שם המין לעולם לא יופיע לבדו. לפי הכללים שקבע לינה לכל מין ומין שני שמות - הראשון הוא שם הסוג (להלן) ואחריו שם המין; שם המין מופיע לרוב כשם תואר כגון: גדול, מצויץ, גמדי, מצוי, אדום מקור, שחור ראש, כחול חזה.
מינים דומים מקובצים יחד בסוג (Genus); דרור הבית, דרור ספרדי ודרור הירדן הם בני אותו סוג - דרור. "הבית", "ספרדי" ו"הירדן" הם שמות המין של שלושה מבני הסוג דרור. שמם הראשון של כל בני אותו הסוג זהה והם נבדלים זה מזה בשמם השני - הוא שם המין. את האות הראשונה של שם הסוג בלטינית כותבים תמיד באות גדולה, בניגוד לשם המין הנכתב באות קטנה וכך דרור הבית הוא Passer domesticus.
סוגים דומים מהווים משפחה. לרוב תיקרא המשפחה על שם הסוג הנפוץ או המוכר ביותר. משפחת הפרושיים כוללת את הסוגים חוחית, בזבוז, חצוצרן וורדית והיא נקראת על שמו של הפרוש; ואילו משפחת הסיבכיים הנקראת על שם הסוג סיבכי, כוללת גם את הפשוש, התפר, המדברון, קנית, שיחנית ועוד. לעתים כוללת המשפחה סוג אחד בלבד כגון היעניים או הצוללניים ולעתים עשויים להיות במשפחה אחת עשרות סוגים. כך משפחת הסיבכיים כוללת 66 סוגים, משפחת הקוליבריים 116 סוגים ומשפחת הנצייים 64 סוגים.
משפחות קרובות מהוות סדרה. וכך משפחת השקנאיים, משפחת הקורמורניים, משפחת הסולתיים, משפחת הפתוניים ואחרות מהוות את סדרת השקנאים.
כל הסדרות של העופות מאוגדות יחד במחלקת העופות. לפי המיון האחרון מונה מחלקה זו 30 סדרות, 174 משפחות, 2,044 סוגים ו- 9,021 מינים.
כל יחידה טקסונומית, תת מין, מין או סוג נקראת Taxon. תורת המיון, בבואה לקבוע את מעמדו של ה- Taxon נעזרת בנתונים שונים:
גם טפילי עור ויותר מכך טפילים בנוצות עשויים לסייע בקביעת הקרבה בין עופות שונים.
חרף כל אלה אין תורת המיון בגדר מדע מדויק. לעתים מזומנות שנוי המיון במחלוקת; אפילו ההגדרה "מין" אינה מוחלטת. לפי מיון מראשית המאה ה- 20 היו כ- 19,000 מינים שונים של עופות. בשנות ה- 40 הצטמצם מספרם כדי 8,600. לפי המיון האחרון כוללת מחלקת העופות 9,021 מינים. זוהי בעיקר תוצאה של התייחסות שונה לגבי מעמדם של תת המינים; כך לדוגמה חטפית טורקית נחשבה עד 1970 כתת מין של חטפית לבנת עורף ואילו כיום היא מוגדרת כמין עצמאי; הוא הדין לגבי חנקן ערבות שבעבר נחשב לתת מין של חנקן אדום גב ואילו כיום מתייחסים אליו כאל מין עצמאי. אף עורב חום עורף נחשב בעבר כתת מין של עורב שחור ומוגדר כיום כמין בפני עצמו.
גם הייחוס הסיסטמטי של עופות שונים עשוי להשתנות. הכרוון, שנכלל לפי מיונים אחדים בעבר בין העגוראים, נמנה היום עם סדרת החופמאים; הקטות, שבעבר ראו אותן כבנות סדרת החופמאים נחשבות כיום כסדרה עצמאית: הקטאים.